מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הופמן ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית ע"ס 7,427 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 25.10.08. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 9.7.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (היחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. יצוין כי בישיבה זו נעשו על-ידי ניסיון ומאמץ מיוחדים (בתום שמיעת הראיות ולאחר שבעלי הדין ביקשו לשמוע את הצעת ביהמ"ש) להביא את הצדדים להסדר מוסכם, אך הדבר לא הסתייע, וזו כמובן זכותם של הצדדים (או מי מהם) לעמוד על פס"ד מנומק עפ"י הדין, ועל-פיו בלבד. יובהר המובן מאליו: כאשר ביהמ"ש נדרש בנסיבות כאלו לכתוב פס"ד מנומק עפ"י הדין, הוא אינו כבול להצעת הפשרה אותה העלה לפני הצדדים ומחובתו ליישם את הדין ללא כל זיקה להצעת הפשרה, שלא נתקבלה. התקווה וההנחה היא שבעלי הדין בחרו בחירה מושכלת כאשר העדיפו הכרעה עפ"י הדין על פני פתרון מוסכם אותו הציע ביהמ"ש [ראו רע"א 1488/13 הלפרין נ' המועצה המקומית מודיעין עילית (פורסם בנבו, 3.7.13)].

בהמשך לישיבה הנ"ל ובהחלטתי מיום 9.7.13, נתבקשו הצדדים להגיש סיכומי טענותיהם בכתב, גם בהתייחס לשאלה משפטית מיוחדת הנוגעת לאחריות נהגת רכב הנתבעים בנסיבות המקרה. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומי הצדדים בכתב.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבעת 1 הינה נהגת רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 3 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת וולוו.

רכב הנתבעות – רכב פרטי מתוצרת פיאט.

רכב שלישי – פרטיו ופרט נהגו, בעליו ומבטחו לא ידועים.

מקום התרחשות התאונה: צומת T ברמת-גן.

המחלוקת

אין חולק באלה:

אין חולק כי עובר לתאונה הגיע כל אחד משלושת הרכבים המעורבים מכיוון אחר לצומת ה-T שבו מסתיים רחוב החץ ברחוב בן גוריון הדו-סטרי: רכב התובעת הגיע מרחוב החץ ועמד בעצירה מוחלטת על קו הכניסה לצומת, ונותר בעמידתו במהלך התאונה. רכב הנתבעות הגיע לצומת מרחוב בן גוריון, משמאלו של רכב התובעת, כאשר כוונתו של רכב התובעת הייתה להמשיך ישר בצומת. ואילו הרכב השלישי, אשר גם הוא הגיע לצומת מרחוב בן גוריון, מהכיוון הנגדי לכיוון נסיעת רכב הנתבעות (והיה מימינו של רכב התובעת), התכוון לפנות בצומת שמאלה.

אין חולק כי הצומת לא מרומזר, כי התאונה התרחשה בשעת לילה וחושך (בסביבות השעה 23.30) וכי היה גשום והכביש היה רטוב מגשם.

אין חולק על כך שנהגת רכב הנתבעות הבחינה, עובר לתאונה ובעת שהתקרבה לצומת, ברכב השלישי בצומת כשהוא מבקש לפנות שמאלה תוך חציית נתיב נסיעת רכב הנתבעות.

אין חולק כי, עובר לתאונה, הרכב השלישי החל בנסיעה שמאלה בצומת ואז עצר באמצע הצומת תוך חסימת נתיב נסיעת רכב הנתבעות, וכתוצאה מכך ומתוך חשש מפגיעה ברכב השלישי, הסיטה נהגת רכב הנתבעות את רכב הנתבעות לימין ופגעה עם רכב הנתבעות ברכב התובעת.

אין חולק כי הרכב השלישי לא נפגע בתאונה וגם לא פגע באיזה משני הרכבים האחרים.

אין חולק כי זכות הקדימה בצומת הייתה נתונה לרכב הנתבעות.